נתוני רקע ועובדות
1. תחילתו של תיק זה הוא בהגשת בקשה לביצוע שטר שהגיש התובע. ביום 24.08.10 קבע כב' הרשם עיסא סעיד כי יש לעכב הליכי הוצל"פ כנגד הנתבע וכן להעביר את התיק לבית משפט השלום בחיפה. ביום 9.11.10 התנהל דיון לפני כב' הרשמת גילה ספרא ברנע אשר בסיומו קבעה כב' הרשמת כי התיק מועבר לפסים של סדר דין מהיר.
2. מבקשת ההתנגדות לביצוע השטר עולה כי הנתבעת מס' 1 הינה חברת עורכי דין אשר מנהלת את משרדיה בעיר חיפה ובירושלים. נתבע מס' 2 הינו עורך דין במקצועו והוא הבעלים והמנהל של נתבעת מס' 1. השיק הרלוונטי, נשוא ההתנגדות, מס' 5001105 מיום 10.5.10 ע"ס 20,000 ש"ח (להלן: "השיק"), הינו של נתבעת מס' 1, כאשר נתבע מס' 2 חתום על גבו כערב לפירעונו. לטענת הנתבעים השיק הוצא מידיהם במרמה וכחלק מניסיון לרמות אותם בסכום של 300,000 ש"ח.
3. לטענתם השיק נמסר לידי נציג התובע, מר רפי אמפומדו (להלן: "מר אמפומדו"), לאחר שבחור בשם עדנאן נעראני (להלן: "עדנאן") פנה אל נתבע מס' 2 והציע לו לרכוש רכב מסוג מרצדס. לצורך כך נערך בין הצדדים הסכם ונתבע מס' 2 שילם לעדנאן סך של 15,000 ש"ח במזומן. עדנאן הפציר בנתבע מס' 2 למסור לידיו עוד שקים על חשבון התמורה, ונתבע מספר 2 הסכים. ביום 10.4.10 סוכם כי נתבע מס' 2 ימסור לידיו של מר אמפומדו את השיק נשוא ההתנגדות, כאשר הודגש, לטענתו של נתבע מס' 2, כי השיק הינו שיק ביטחון, סוג של הפגנת רצינות בנוגע לעסקת הרכישה של המרצדס. לפיכך הובטח לו לטענתו כי השיק לא יוצג לפירעון וגם לא יפרע אלא אם כן יקבל לידיו את רכב המרצדס. נקבע כי לאחר שהרכב יימסר לידיו של לנתבע מס' 2 לשביעות רצונו, תמורת ההמחאה תשולם כיממה אחת לפני מועד הפירעון הנקוב.
4. לטענת נתבע מס' 2, לאחר זמן מה התברר כי עדנאן הינו נוכל סדרתי. כאשר פנה מר אמפומדו לנתבע מס' 2 בבקשה כי יפרע את השיק טען נתבע מס' 2 כי הרכב טרם נמסר לידיו. לטענתו הסכם המכירה היה מזויף וימים לאחר מכן התברר לו כי עדנאן נעצר. לטענת נתבע מס' 2 מר אמפומדו הוא זה אשר ליווה את עדנאן בדיוני הארכת מעצרו וכן ענה לטלפון של עדנאן בזמן שזה האחרון היה עצור. לאור האמור, נתבע מס' 2 טוען כי מדובר בחבורה של נוכלים סדרתיים. השיק האמור הינו נעדר כל תמורה ועל כן יש לסגור את תיק ההוצל"פ אשר נפתח בגינו.
5. לטענת התובע יש לדחות את טענות הנתבעים מכל וכל. לטענתו הוא אדם פרטי אשר בבעלותו מוסך בשם "ניו קאר". מתצהיר העדות הראשית (ראה: ת/1) של התובע עולה כי בזמנים הרלוונטיים לאירועים המוזכרים הוא תיקן עבור מר אמפומדו רכב מסוג מאזדה בעל מספר רישוי 47-870-61, שנת ייצור 2008. עלות התיקון הינה 20,000 ש"ח. לטענת התובע, עבור עבודתו מסר לו מר אמפומדו את השיק אשר היה ללא שם המוטב. השיק הופקד בחשבון העסקי של התובע וחזר מסיבת "חשבון מוגבל בנסיבות חמורות". התובע פנה לנתבעים בדרישה לתשלום השיק אולם לשווא, לפיכך פתח את תיק ההוצל"פ.
6. התובע צירף גם את תצהירו של מר אמפומדו (ראה: ת/2) אשר נחקר גם בבית המשפט. מתצהירו של מר אמפומדו עולה כי חבר משותף שלו ושל נתבע מס' 2, שכנע אותו להלוות לנתבע מס' 2 סך של 19,000 ש"ח עבור עסקה לרכישת רכב מרצדס שנתבע מס' 2 ביצע מול אדם בשם עדנאן. ההלוואה (בתוספת של 1,000 ש"ח) הייתה אמורה להיות מוחזרת תוך חודש ימים. לטענת מר אמפומדו הוא נפגש עם נתבע מס' 2 במוסך האחים יזדי כאשר נתבע מס' 2 מציג עצמו כבעל משרד עורכי דין ובעל יכולות כלכליות. מר אמפומדו מסר לטענתו לנתבע מס' 2 כ - 19,000 ש"ח במזומן וקיבל לידיו שיק על סך של 20,000 ש"ח. לטענתו הובטח לו כי הרכב יימסר לידי נתבע מס' 2 בתוך מס' ימים וכפועל יוצא השיק ייפדה עד ליום 10.5.10. השיק ניתן ללא רישום שם המוטב על מנת לאפשר את סיחורו, בידיעתו והסכמתו המלאה של נתבע מס' 2.
בתאריך פדיון השיק הגיע מר אמפומדו למשרד הנתבעים לטובת גביית ההלוואה. לטענתו נתבע מס' 2 ביקש אורכה של מס' ימים ומר אמפומדו נעתר לבקשה. לאחר מס' שבועות בהם נתבע מס' 2 קבע עם מר אמפומדו מספר פגישות אליהן לא הופיע, הסב מר אמפומדו את השיק לטובת תיקון רכב המאזדה אשר היה בחזקתו. השיק חולל וזאת מכוון שחשבון הבנק היה מוגבל בנסיבות חמורות. מר אמפומדו שב ופנה לנתבעים אשר טענו כי יעבירו את הכסף עוד מספר ימים, אולם לא עמדו בהבטחתם.
דיון
7. המסגרת הנורמטיבית:
סעיף 29 לפקודת השטרות [נוסח חדש] קובע:
" חזקה על תמורה ותום לב
(א) כל צד שחתימתו מצויה על השטר, חזקה לכאורה שנעשה צד לו בעד ערך.
(ב) כל אוחז שטר, חזקה לכאורה שהוא אוחז כשורה ; אך אם הודו או הוכיחו בתובענה שהקיבול או ההוצאה או הסיחור שלאחריה פגועים ברמאות, בכפיה, או באלימות ופחד, או באי-חוקיות, חובת הראיה מוחלפת, עד אם הוכיח האוחז שלאחר אותה רמאות או אי חוקיות ניתן בתום לב ערך בעד השטר..."
האוחז בשטר/שיק הינו לכאורה, אוחז כשורה. סעיף 29 יוצר חזקה על תמורה וקובע כי כל צד שחתימתו מצויה על השטר נעשה צד לו בעל ערך. ההנחה זו הינה הנחה לכאורית הניתנת לסתירה.
8. במשפט האזרחי שולט הכלל "המוציא מחברו עליו הראיה" (משנה בבא קמא ג יא). על התובע להוכיח את עילת תביעתו על כל מרכביה העובדתיים. במישור האזרחי, מידת ההוכחה היא הטיית מאזן ההסתברות לאחר שבית המשפט בוחן את מהימנותן של הראיות אשר הובאו בפניו, את דיותן והמשקל שיש להעניק להן ומגיע למסקנה כי גרסה אחת סבירה יותר ומתקבלת יותר על הדעת מן הגרסה שכנגד. על התובע להוכיח את תביעתו בחמישים ואחד אחוזים בלבד, כדי לצאת ידי חובתו (ראה: ד"ר נ. קנת ועו"ד ח. קנת, נטל ההוכחה והחזקות במשפט האזרחי ובמשפט הפלילי [הוצאת בורסי, התשס"ב - 2002] עמ' 49). חובת שכנוע זו מעוגנת בעקרון הבסיסי של דיני הראיות, שלפיו בעל דין במשפט אזרחי הטוען טענה משפטית התומכת או מבססת עמדתו ישא בנטל להניח את התשתית העובדתית הנחוצה לביסוס טענתו, ולשכנע כי זו אכן מתקיימת (ראה: ע"א 533/87 - ארגון מושבי הפועל המזרחי בע"מ נ' משה ולך . פ"ד מג(2), 864).
9. עם זאת, במקרה שלפנינו נטל ההוכחה חל דווקא על הנתבעים שכן בטענת נתבע בתביעה על סמך שטר, נטל ההוכחה הוא על הנתבע הטוען כי הוא פטור מתשלום על פי השטר (ראה: ד"ר נ. קנת ועו"ד ח. קנת, נטל ההוכחה והחזקות במשפט האזרחי ובמשפט הפלילי [הוצאת בורסי, התשס"ב - 2002] עמ' 75). נטל השכנוע להוכחת כשלון תמורה רובץ על כתפי הנתבע מושך השטר (ראה: ש. לרנר דיני שטרות [מהדורה שניה, התשס"ז-2007], עמ' 222).
האם הנתבעים הצליחו לעמוד בנטל המוטל עליהם?
התשובה הינה בשלילה. לנוכח חומר הראיות כפי שהובא בפניי לא שוכנעתי בגרסת העובדתית של הנתבעים ולכן החזקה שבסעיף 29 לפקודת השטרות לא נסתרה. אבהיר מסקנתי זו.